בקצרה: האובייקט צריך להיות קרוב יחסית לרקע, וצמצם מה שיותר גדול. למה זה חשוב בכלל? בני אדם רגילים לראות אובייקטים על רקע מטושטש, אפילו בלי לשים לב לזה. תמונה עם אובייקט חד כשהרקע מטושטש נותנת לנו תחושה שאנחנו מסתכלים על משהו במציאות, נותנת תחושה של עומק (ככה אנחנו רגילים לראות סצנה עם עומק). תמונה עם רקע מטושטש גם מביאה את מלוא תשומת הלב שלנו לאובייקט החד, ועוזרת להיפטר מפרטים ברקע שלא רלוונטיים לסיפור שהתמונה מספרת.
- איש עומד במרחק מטר מהמצלמה, וההרים ברקע במרחק קילומטר מהמצלמה.
- חרק במרחק 10 ס"מ מהמצלמה, שיחים ברקע במרחק מטר או שניים מהמצלמה.
 |
| עדשה 17 ממ, צמצם 4. מיניאטורות ב"מיני ישראל". העדשה הוצבה כמה ס"מ מהאובייקט |
ציוד: ככל שהצמצם יותר פתוח ככה הרקע יהיה יותר רך (לא בפוקוס). ככל שהצמצם יותר סגור ככה נקבל יותר עומק שדה, כלומר דברים שלא בפוקוס (ברקע או בחזית) יהיו פחות לא-בפוקוס.
לפי אותו הגיון, מצלמה עם צמצם קטן (מצלמת כיס או פלאפון) תתן פחות אפקט של רקע-לא-בפוקוס מאשר מצלמה עם עדשה גדולה כמו מצלמת רפלקס.
אם יש לך טלפון או מצלמה קטנה: תתקרב לאובייקט כמה שאפשר. עם אובייקטים קטנים השתמש במצב מאקרו בשביל לקבל פוקוס קרוב. אם אתה מצלם אנשים תן להם לעמוד קרוב למצלמה ושים אותם על רקע רחוק מאד.
גם שימוש בעדשה עם אורך מוקד יותר גדול תגדיל את האפקט של הרקע המטושטש. אם משתמשים בזום ועומדים יותר רחוק לא בטוח שנקבל תוצאה יותר טובה (כי היחס בין האובייקט למצלמה יחסית למרחק בין הרקע למצלמה משתנה גם).
אם יש לך טלפון או מצלמה קטנה: תתקרב לאובייקט כמה שאפשר. עם אובייקטים קטנים השתמש במצב מאקרו בשביל לקבל פוקוס קרוב. אם אתה מצלם אנשים תן להם לעמוד קרוב למצלמה ושים אותם על רקע רחוק מאד.
גם שימוש בעדשה עם אורך מוקד יותר גדול תגדיל את האפקט של הרקע המטושטש. אם משתמשים בזום ועומדים יותר רחוק לא בטוח שנקבל תוצאה יותר טובה (כי היחס בין האובייקט למצלמה יחסית למרחק בין הרקע למצלמה משתנה גם).
 |
| עדשה 105 ממ על צמצם 4. הבניינים ברקע מאד רחוקים, והדוגמנית יחסית קרובה למצלמה |
אם יש לך זום אופטי במצלמה: נסה להתקרב בזום לאובייקט - למרות שככל שהזום יותר גדול ככה צריך לעמוד יותר רחוק מהאובייקט, מה שמחליש את האפקט. כדאי לנסות כמה שילובים של מרחק וזום בשביל למצוא את הנקודה שבה הרקע הכי רך.
 |
| עדשה 105 ממ, צמצם 4. האובייקט מאד קרוב למצלמה יחסית לרקע |
הרבה פעמים אורך מוקד יותר גדול ייתן רקע רך יותר מאשר עדשה אחרת עם צמצם יותר גדול אבל עם אורך מוקד קצר.
 |
| עדשה 300 ממ עם צמצם 5.6 אפילו שהצמצם לא גדול מאד, באורך מוקד כל כך גדול הרקע מאד מטושטש |
אם יש לך מצלמת רפלקס: תשתמש בעדשה עם אורך מוקד ארוך ככל הניתן, ותתקרב לאובייקט כמה שיותר. הרקע, כמו קודם, צריך להיות כמה שיותר רחוק. ככל שהצמצם יותר פתוח ככה האפקט יותר חזק.
בשביל לקבל רקע רך ואובייקט חד אפשר להשתמש בעדשות עם צמצם מאד גדול. ההבדל בין צמצם של 2 לצמצם של 4 הרבה יותר מורגש מאשר ההבדל בין 4 ל 8. אם יש לך עדשה שמגיעה לצמצם של 2.8 או 2 (בלי לאבד חדות בצמצם כל כך גדול) אפשר להגיע לתוצאות מאד טובות גם בלי להתקרב לאובייקט ובלי להשתמש באורך מוקד מאד ארוך). צריך לזכור שעדשות עם צמצם כל כך גדול הן יקרות מאד (בדיוק מהסיבה הזאת).
 |
| עדשה 50 ממ, צמצם 2. אפילו במרחק מהאובייקט, בצמצם כל כך גדול נקבל רקע לא בפוקוס |
כמובן שבשימוש באותו צמצם אם נתקרב לאובייקט נקבל רקע הרבה יותר רך.
 |
| עדשה 50 ממ עם צמצם 2. הרקע הופך לכתמי צבע נעימים ולא מסיחים |
אסור לשכוח את הדבר הכי חשוב בתמונות מהסוג הזה: אם הרקע מטושטש התמונה תראה מאד נעימה לעין, אבל רק אם האובייקט (או חלק מהאובייקט) נמצא בפוקוס. הרקע המטושטש מיועד להפנות את תשומת הלב שלנו למה שכן בפוקוס. אם האובייקט בתמונה (נגיד העיניים של המצולם) לא בפוקוס, התמונה כולה תיהיה הרבה פחות חזקה, לא משנה כמה הרקע יהיה רך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה