בקצרה: כיול פוקוס היא בעיה אמיתית אבל דיי נדירה... אם אתה רציני לגבי החדות של התמונות שלך - אתה צריך לבדוק בצורה מסודרת אם קיימת סטיית פוקוס ורק אז לדאוג איך לתקן אותה.
מה זה סטיית פוקוס? לפעמים מצלמה או עדשה מגיעה מהמפעל עם סטייה מזערית בכיול של הפוקוס. לפעמים זה משהו מאד מורגש, לפעמים רואים את זה רק בצמצם מאד מאד פתוח. לי לקח שלוש שנים להבין שהפוקוס במצלמה שלי לא בדיוק קולע, וכמה שניסיתי לשפר את הטכניקה זה לא עזר. כשסוף סוף מדדתי את הכיול באופן מסודר גיליתי שיש לי פוקוס קידמי קל.
אולי אני לא יודע לפקס? אז ברוב המקרים, הצלם פשוט פספס את הפוקוס. נקודות פוקוס שלא נמצאות במקום הנכון יכולות לגרום לתמונות לא להיות לא בפוקוס. למשל התפקסות על האף או על הגוף במקום על העיניים יגרום לפוקוס קידמי. נקודת פוקוס על הקיר ברקע תגרום לפוקוס אחורי. אם אתה זז קדימה או אחורה אחרי שהתפקסת (בעיקר במאקרו איפה שכל מילימטר חשוב) יכול להיות שיצאת מפוקוס. אם האובייקט מתקרב או מתרחק, ולא שמת על מוד של פוקוס עוקב, יכול להיות שהוא יצא מהאזור שבפוקוס. יש מליון דברים שיכולים לקרות שיוציאו אותך מפוקוס.
אני צלם מעולה ולעולם לא מפספס פוקוס... העדשה פשוט לא חדה (בצמצם פתוח)! זה גם יכול לקרות. הבעיה היא שחוסר חדות של עדשה (שקורה בעיקר בצמצם פתוח) יכול להיות מאד דומה לבעיית פוקוס (שגם היא יותר מורגשת בצמצם פתוח). הדרך להבדיל בין שתי הצרות האלה היא על ידי חיפוש נקודות בתמונה שכן בפוקוס. אם אין אף נקודה חדה באף תמונה, כנראה שהעדשה רכה מידי בצמצם פתוח (או בכלל). אם יש נקודות שבהן התמונה חדה, אבל הן מאחורי/לפני האובייקט, אז זאת בעיית פוקוס.
אז איך מגלים אם זאת בעיית פוקוס, אחת ולתמיד? אז זהו, צריך לעשות מבחן פוקוס מסודר. זה הרבה פחות קשה ממה שזה נשמע, אבל אנשים לרוב מתעצלים לעשות את זה. אני אפרט את השיטה המומלצת ולמה עושים כל דבר פה.
1) שמים את המצלמה על חצובה, בוחרים ISO נמוך, צמצם פתוח וזמן חשיפה מתאים. אתה לא רוצה לערבב חוסר חדות של פוקוס עם חוסר חדות של ISO גבוה או תנודה.
2) מניחים סרגל (כזה של 30 ס"מ זה מעולה) ככה שהוא בזווית למצלמה ושאפשר לצלם את המספרים.
3) מתפקסים בזהירות על מספר כלשהו באמצע (נגיד 15 ס"מ). אפשר גם להניח קופסא או משהו ליד הקו של ה15 ובאותו מרחק מהמצלמה, ולהפקס על הקופסא.
4) מצלמים את זה בצמצם פתוח כמה פעמים ועוד כמה פעמים בצמצם קצת יותר סגור (נגיד 2.8, 4, 5.6)
5) חוזרים על זה לכל העדשות.
דוגמא למבחן פוקוס: עדשה 105 מ"מ. התמונה הראשונה על צמצם 3.8, התמונה השנייה על צמצם 16. בתמונה הראשונה רואים שהפוקוס מכוייל.
מה שאמורים לראות במקרה שהעדשה מכויילת זה שהמספר 15 והקווים שלידו חדים מאד, וכל שאר הקווים מטושטשים. בצמצם קצת יותר סגור יהיו קצת יותר קווים בפוקוס. עכשיו אנחנו יודעים מה עומק השדה שלנו במרחק הזה. עכשיו אנחנו נראה עוד דברים מעניינים... למשל בצמצם פתוח רוב הסיכויים שאף חלק של הסרגל לא יהיה ממש ממש חד. עכשיו אנחנו יכולים לגלות באיזה צמצם מותר לנו לצלם בשביל לקבל תמונות חדות באמת (שני שליש סטופ מעל הכי פתוח זה הימור טוב). אנחנו גם נראה אם הפוקוס נמצא על מספר גבוהה או נמוך יותר, מה שייתן לנו אינדיקציה שיש לנו בעיית כיול פוקוס.
אז נגיד שיש לי בעית כיול פוקוס. מה עושים? לאבחן את הבעיה זאת התחלה מעולה לכיוון של פתרון. עכשיו שאתה יודע שהבעיה היא באמת של הציוד אפשר להשקיע את הזמן (ואולי כסף) בתיקון הבעיה. יש כמה אופציות:
- במצלמות חדשות, לפחות בדגמים היותר יקרים, יש אופציה של תיקון פוקוס עדין focus fine tune שמאפשר לתת תיקונים למה שהמצלמה חושבת שנמצא בפוקוס. אפשר הרבה פעמים אפילו לתת תיקונים שונים לעדשות שונות שהמצלמה מזהה. ככה אפשר לתקן גם סטיית פוקוס של העדשה וגם של המצלמה בו זמנית. יש לתת תיקונים לכיוון מסויים, למדוד שוב את הפוקוס ולחזור על התהליך עד שמגיעים לפוקוס מדוייק.
- במצלמות ישנות יותר לא קיימת אפשרות לתקן פוקוס בתפריט. בדגמים מסויימים יש אפשרות לכייל את הפוקוס בעזרת סיבוב של בורג קטן ליד התריס (ככה המצלמה עוברת כיול במפעל לפני שהיא מגיעה ללקוח). תיקון כזה יכול להיות מאד איטי וקשה, כי צריך לפתוח את המצלמה ולסובב בעדינות את הבורג, בין לבין לסגור אותה ולבצע בדיקת פוקוס שוב ושוב עד שמגיעים לתוצאות טובות. כל פעם כשמשנים את הפוקוס צריך להתקרב עם המברג לחיישן של המצלמה. תהליך לא קל ודיי מלחיץ.
- אפשרות שלישית: להחזיר את המצלמה או עדשה (בדרך כלל כדאי לשלוח את שתיהן) למפעל לכיול. תלוי ביצרן, באחריות ובחנות ממנה הציוד נקנה, זה יכול להיות שירות בחינם או בתשלום. היתרון: לא צריך לסכן את הבריאות של המצלמה. החסרון: צריך לשלוח את המצלמה לפרק זמן לא ידוע שבו אי אפשר להמשיך לעבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה