במשפט: למצלמות פול פריים יש חיישן בגודל 36 מ"מ (אותו גודל של פילם של פעם). במצלמות קרופ החיישן קטן יותר (פי 1.5 או 1.6 יותר קטן). קצת יותר בהרחבה: הפול פריים יותר יקר, ועדיף משתי סיבות:
א) בדר"כ יש פיקסלים יותר גדולים לחיישן פול פריים לכן הם סובלים פחות מרעש בזמן שמצלמים ב ISO גבוה. לדעתי זאת סיבה משנית כי גם ככה רוב המצלמות שקונים היום מגיעות לISO מאד גבוה בלי בעיה אז היכולת לדחוף עוד קצת בהירות לא ממש משנה.
למשל בתמונה הבאה אפשר לראות רקע יחסית רך ("בוקה" נעים). עם חיישן קרופ לא נצליח להכניס את הרגליים של רקסי לתמונה. בשלב זה אין הבדל עקרוני בין החיישנים, רק שדה ראייה.
 |
| ההבדל בשדה הראייה של חיישן פול פריים לעומת חיישן קרופ. עדשת 50 ממ בצמצם 2.8 |
בשביל לקבל את אותו שדה ראיה של חיישן פול פריים נלך אחורה קצת (או נעשה
זום). במרחק החדש מהאובייקט שדה הראייה מאד דומה, אבל ההבדלים בין הרקע
לאובייקט פחות מורגשים. הרקע פחות רך עבור אותה קומפוזיציה.
 |
| בחיישן קרופ צריך להתרחק/לעשות זום בשביל אותו שדה ראיה. מה שגורם לרקע פחות רך |
צריך גם לזכור שמצלמות קרופ יותר זולות והיום רוב היצרנים מייצרים עדשות יותר קטנות וזולות שמתאימות לקרופ שלא יתאימו לפול פריים. בגלל זה אם אתה בוחר ללכת על קרופ (מה שרוב הצלמים המתחילים או החובבים בוחרים) זה יחסוך לך כסף גם במצלמה וגם בעדשות. מצד שני, צלמים מקצועיים שיודעים שיש לפניהם השקעה גדולה לעשות מבחינת ציוד יעדיפו להתחיל ישר בפול פריים (לפחות בעדשות) כדי לא להתקע עם גוף ועדשות שלא ישמשו אותם בעתיד כשהם ישדרגו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה